עיריית אשקלון נ' את דוד חי בע"מ ואח'

: | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
7519-12-13
11.2.2014
בפני :
יוסף אלון

- נגד -
:
עיריית אשקלון ע" י ב"כ עו"ד אבי גבאי ואח'
:
1. נגר כדורי את דוד חי בע"מ
2. ג.ג.א.ב ייזום נכסים והשקעות בע"משתיהן

החלטה

החלטה

המשיבות הגישו תביעה כספית לבית משפט השלום באשדוד כנגד המבקשת, להשבת אגרות והיטלי פיתוח אשר שולמו על ידן, כך לטענתן, ביתר.

בפני בית המשפט קמא התקיימו קדמי משפט במסגרתם נקבעו מועדים להשלמת ההליכים המקדמיים בין הצדדים, לרבות המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

המשיבות הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמן וכן בקשות להארכת המועד להגשת חוות דעת מומחה מטעמן.

בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 30/5/13, נעתר לבקשות המשיבות, חרף התנגדות המבקשת, והורה על הארכת המועד להגשת חוות דעת מומחה מטעמן למשך 60 ימים – למען ייעול ההליכים.

ביום 17/9/13, הגישה המבקשת לבית המשפט קמא בקשה לקציבת מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה, וכן למתן החלטה שתאסור על המשיבות להגיש חוות דעת מומחה מטעמן לאחר שחלף המועד שנקבע לכך.

בתגובה, טענו המשיבות (התובעות) כי הגשת חוות דעת המומחה מטעמן מתעכבת נוכח אי העברת מלוא המסמכים, הדרושים לה לטענתה להכנת חוות הדעת, על ידי המבקשת.

בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 21/10/13, ביקש את הבהרת המשיבות לעניין טענותיהן לאי גילוי מסמכים, ולאחר קבלת הודעתן (מיום 28/10/13) במסגרתה פירטו הן את המסמכים שגילויים מבוקש, וקבלת תגובת המבקשת לכך – קבע בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 7/11/13 כי: "למען ייעול ההליכים בתובענה, הנתבעת תעביר המסמכים המבוקשים המפורטים בהודעה זו לידי התובעת בתוך 30 ימים. תצהירי התובעת והמסמכים הנלווים להם, כולל חוו"ד מטעמה יוגשו בתוך 60 ימים מיום קבלת המסמכים מהנתבעת. תצהירי הנתבעת יוגשו 60 ימים לאחר מכן."

כנגד החלטה זו הוגשה בקשת הרשות לערער שבפני.

בבקשתה, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא עת הורה למבקשת להעביר לידי המשיבות (לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמן) מסמכים שונים שנתבקשו על ידן וכן להאריך המועד להגשת חוות דעת מומחה מטעמן – והכל מבלי שהוגשו בקשות מתאימות לכך מטעם המשיבות.

לגופם של דברים, טוענת המבקשת, כי החלטת בית המשפט קמא המחייבת אותה להעביר למשיבות מסמכים אשר אינם מצויים בשליטתה, הינה בלתי אפשרית לביצוע מבחינתה. לטענתה, חלק מהמסמכים המבוקשים הועברו לעיונן של המשיבות על כן לא ברורה בקשתן החוזרת לגילויים.

כמו כן, טוענת המבקשת, החלטת בית המשפט קמא המאפשרת למשיבות לתקן את תצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמן, וכן להגיש חוות דעת מומחה לאחר שהמועד לכך חלף – מעניקה למשיבות יתרון דיוני בלתי הוגן ומהווה תמריץ לבעלי דין אחרים להפר את החלטות בית המשפט בעניינם ולאחר מכן אף לזכות לסעדים חריגים לטובתם.

בתגובתן, הקדימו המשיבות וטענו כי יש לדחות את בקשת הרשות לערער על הסף וזאת מכוח הוראת סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009, לפיה לא תינתן רשות ערעור על "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון".

כמו כן, טוענות המשיבות כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה. לשיטתן, החלטת בית המשפט קמא להאריך המועד להגשת חוות דעת מומחה מטעמן התעוררה בעקבות ניסיונה של המבקשת לחסום את דרכן מלהגיש את חוות הדעת לבית המשפט קמא – על כן אין למבקשת להלין אלא על עצמה. ככל שביקשה המבקשת מבית המשפט קמא לאסור על הגשת חוות דעת מומחה מטעמן, הרי שמנועה היא כיום, לטענתן, מלטעון כנגד שיקול דעתו של בית המשפט קמא לאפשר למשיבות להגיש את חוות הדעת.

בית המשפט קמא, כך לטענת המשיבות, בחן את טענות הצדדים לעומקן ומצא כי לצורך ייעול בירור ההליכים יש לאפשר למשיבות את הגשת חוות הדעת.

אשר לגילויי המסמכים, טוענות המשיבות, כי לצורך הכנת חוות דעתו של מומחה מטעמה נחוצים לה אותם מסמכים מהותיים ורלוונטיים.

אשר לטענת המבקשת לכך שחלק מהמסמכים המבוקשים אינם בשליטתה, טוענות המשיבות כי מדובר ברשות ציבורית עליה חלים כללי המנהל התקין המחייבים אותה להחזיק באותם המסמכים ולחשוף אותם לציבור בהתאם לדרישה. עוד הוסיפו המשיבות, כי ככל שטוענת המבקשת כי חלק מהמסמכים המבוקשים אינם מצויים בשליטתה, הרי שלכל הפחות, היה עליה לפרט מדוע וכיצד יצאו הם משליטתה. לדוגמא, טוענות המשיבות, נושא גביית המים ברשות היה נתון עד לא מזמן לשליטתה של העירייה, כך שלטענתן אין מניעה שהמסמכים הרלוונטיים לאותה העת לא יהיו מצויים בשליטתה.

המשיבות מכחישות את טענת המבקשת לפיה חלק מהמסמכים נמסרו לעיונן. לטענתן, המבקשת אפשרה להן לעיין בתחשיבי ההיטלים אולם מסמכים אלו לא הועברו לידיהן.

לאחר בחינת טענות הצדדים על נספחיהן – לא מצאתי מקום ליתן רשות לערער.

ראשית, יש לדחות את בקשת הרשות לערער על הסף מכוח סעיפים 1(1) ו- 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009, הקובעים כי ב"החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים", וכי ב"החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון" – לא תינתן רשות ערעור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>